דן, נסיך שלי, אהוב שלי, נשמה יקרה שלי
(מילים שהקריאה אמו ניקול, בתום חודש ללכתו.)דן, נסיך שלי, אהוב שלי, נשמה יקרה שלי.
איך נוכל להודות לך על הרכות, האצילות והרגישות בהן מילאת את חיינו במשך 19 שנים
איך נוכל לבקש סליחה, אנו שהתיימרנו לדעת לאהוב, להקשיב ולעזור לזולת, שאף עשינו מזה את המקצוע שלנו... מי יסלח לנו על שלא ידענו למצוא את המילים, את המעשים להקל על סבלך, ולהעביר לך את החשק לחיות... לעוד יום, חודש, שנה...
התפקידים התהפכו. זה אתה שדאגת בכל כוחך, בכל כישרונך, להסתיר מאיתנו את הסבל שלך, את הקושי שלך לחיות, להסתיר מפנינו את הקרב אותו לחמת בכל רגע... עד היום האחרון.
בלכתך אהובי, אתה דורש מאיתנו יותר ענווה וזהירות. אין נוכל עוד לטעון לחשיבות הידע? מהו כוחה של האהבה?
בלכתך אהובי, אתה מצווה עלינו על שלא לקבל שום דבר מהשחצנות, מהוולגריות ומהאלימות של העולם הזה, מהן כל כך נרתעת, ואשר פצעו אותך כל יום מחדש. אותם הדברים אשר הבריחו אותך לעולמות משלך, שגרמו לך לברוח לתמיד.
בלכתך אתה משאיר אחריך ריק גדול כל כך שאותו נוכל רק לנסות ולמלא כל יום מחדש, בחיפוש אחר החן, הרכות והכשרון אשר אותם לקחת מאיתנו, ובלעדיהם לא נדע לחיות.
לא נפסיק אף פעם לאהוב אותך, נסיך שלי אהוב שלי נשמה יקרה שלי. נוח בשלום, שמור עלינו ואל תעזוב אותנו לעולם.
