לדן האהוב שלנו
(מתוך ההספד שנשא אחיו קובי בלוויה - 21/10/2005.)זכית היום לטקס צבאי משלך. תמיד קיויתי שאוכל לבוא לראות אותך כשיהיה לך טקס חשוב בצבא. בטח שלא חלמתי שאזכה לשאת דברים לכבודך. זאת הזדמנות מיוחדת להגיד כמה כולנו אוהבים אותך!!!
הדרך שבה הלכת, הסבל שסבלת, הגיעו לקיצם. ביומיים האחרונים נחשפנו לעומק האישיות שלך,כשקראנו את המכתב שלך,כשראינו את העבודות המדהימות שלך במחשב, וכשגילינו כמה אנשים מבטאים אהבה והערצה למי שאתה. אנשים בכל העולם,מכל המינים, מכל הגילאים, וחלקם הגדול אנשים שלא הכרנו כלל.
מגיל שהתחלת לדבר, ידענו שאתה מלאך-יחיד ומיוחד- הילד הכי רגיש, הכי צנוע, הכי פגיע אתה היית מלאך עוד כשהיית בקרבנו. עכשיו מצאת לעצמך מנוחה מהכאב שרדף כנראה זמן רב מאד. לא שיתפת אף אחד בעומקו של כאב זה ושמרת כל כך הרבה סודות בבטן.
הזיכרון האחרון שלי איתך מביא אותי ליום כיפור האחרון, כשהצטרפת אליי לתפילת הנעילה בבית הכנסת הקרוב לביתנו. הייתי גאה שבאת איתי, וכשחזרנו לאמא -אחרי תפילת ערבית- הייתה לנו אווירה מקסימה של שקט- של הצום שהושלם- ושל הציפייה לשבירת הצום המתוקה שאמא הכינה לנו כמידי שנה.
אני לא יכול לתאר כמה אהבתי את התמימות והיופי שבך,את השמחה שנתת לי - כל דבר שעשית- מאוסף הקומיקסים -שאבא הוריש לי ואני לך-ושאהבת כל כך -מהיום שבו נתתי לך דיסק של לורין היל ופתאום הצפת את החדר שלך במוזיקת שחורה - סול והיפ-הופ. -מהרסטות שהיו לך,הכובעים והבגדים המגניבים שאספת. -מהכבוד שהיה לי לספר אותך כל פעם לפני הצבא. ביום שגילית את התיאטרון- כולנו התרגשנו לראות אותך מתלהב ושוקע אל העולם היפה הזה.
עד הרגע האחרון כולם חשבו שהכול הולך ונהיה יותר טוב. בשנה האחרונה ראינו אותך הולך ומתחזק, נלחם על תפקידך בצבא-גם כשבריאותך נפגעה רצית להמשיך ולשרת. הראית לנו את דן העקשן שעומד על שלו ומשיג אותו. עשית את זה אפילו עכשיו.
תודה שהשארת לנו מכתב. כי תמיד רצינו לדעת מה עובר עליך באמת בפנים. חבל שלא נתת לנו לקרוא אותו קודם. היית מתפלא לראות כמה עוד יש לעולם הזה ולנו לתת. אבל אנחנו אוהבים אותך- ונזכור אותך לנצח- -ניקח אותך איתנו לכל מקום בלב.
באהבה
שלך לעד
אבא אמא יואב וקובי
